מה שעליכם לדעת על סרטן הדם (לוקמיה)

מהי לוקמיה?

לוקמיה היא סוג של סרטן המתפתח בעקבות התרבות לא תקינה ובלתי מבוקרת של תאי דם במח העצם, וניתנת לצפייה בכל קבוצות הגיל, אך נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים מעל גיל 50. שיעור ההצלחה בטיפול עולה באופן משמעותי במקרים המאובחנים מוקדם. לכן, זיהוי בזמן של תסמיני לוקמיה והתחלת טיפול מהירה הם בעלי חשיבות קריטית.

לוקמיה נוצרת כאשר תאי גזע במח העצם מתרבים במהירות ובאופן בלתי מבוקר מבלי להשלים את התפתחותם התקינה. מצב זה משפיע תחילה על רקמת מח העצם ובהמשך עלול להתפשט לכל הגוף. במח העצם מיוצרים תאי דם אדומים (אריתרוציטים), תאי דם לבנים (לויקוציטים) ותאי קרישה (טרומבוציטים). תאי הדם הלבנים ממלאים תפקיד מרכזי בהגנה מפני זיהומים ותאים בעלי נטייה סרטנית.

תאי דם לבנים יכולים להיות מיוצרים לא רק במח העצם, אלא גם באיברים שונים כגון קשרי לימפה, טחול ותימוס. בהיעדר טיפול, הלוקמיה עלולה להתקדם בצורה חמורה. לוקמיות המבוססות על התרבות יתר של לויקוציטים בשלים מתקדמות לרוב באיטיות; לעומת זאת, כאשר יש התרבות של תאים לא בשלים, המחלה מתפתחת במהירות ויכולה להופיע עם תסמינים חמורים תוך שבועות או חודשים.

אילו סוגי לוקמיה קיימים?

נהוג לחלק את הלוקמיות לשתי קבוצות עיקריות לפי קצב ההתקדמות: אקוטית (מהירה) וכרונית (איטית). לוקמיות אקוטיות מאופיינות בהתרבות מהירה של תאים ובתסמינים פתאומיים, בעוד שבצורות הכרוניות המחלה מתקדמת באיטיות ובאופן סמוי במשך שנים.

שתי הקבוצות העיקריות מחולקות לתת-סוגים בהתאם לסוג תא הדם הלבן המתרבה בצורה לא תקינה:

• לוקמיה שמקורה בתאי מיאלואיד נקראת "לוקמיה מיאלואידית"

• לוקמיה שמקורה בלימפוציטים נקראת "לוקמיה לימפובלסטית (או לימפוציטית)"

קיימים גם תתי-סוגים נדירים יותר של לוקמיה (למשל: לוקמיה מיאלומונוציטית יובנילית, לוקמיה של תאי שיער).

ארבעת תתי-הסוגים השכיחים ביותר של לוקמיה הם:

1. לוקמיה לימפובלסטית אקוטית (ALL)

זהו הסוג השכיח ביותר של לוקמיה בילדים, אך מופיע גם במבוגרים. אצל החולים מתרבים תאי דם לבנים לא בשלים ממקור לימפוציטי. שיעורי ההישרדות של ALL משתנים בהתאם לגיל, מצב בריאותי כללי ותגובת החולה לטיפול.

2. לוקמיה מיאלואידית אקוטית (AML)

מתפתחת כתוצאה מהתרבות לא תקינה של תאי הסדרה המיאלואידית מבלי שיתבגרו. נפוצה בקרב צעירים ומבוגרים בגיל מתקדם. הצלחת הטיפול ב-AML הולכת וגדלה הודות להתקדמות הרפואה.

3. לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)

מאובחנת בעיקר בגיל מבוגר, לרוב מעל גיל 60. בצורה זו, לימפוציטים בשלים אך לא מתפקדים מצטברים ופוגעים בתפקוד התקין של מח העצם ורקמות נוספות.

4. לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)

נפוצה יותר בגילאי 25–60. ב-CML תאי מיאלואיד מתרבים בצורה לא תקינה. תרופות חדשות המכוונות למטרות מולקולריות שיפרו את שיעורי ההישרדות.

מהם תסמיני הלוקמיה?

תסמיני לוקמיה דומים לעיתים למחלות אחרות של מח העצם, וכוללים לרוב:

• חולשה, חיוורון, עייפות מהירה, קוצר נשימה (עקב אנמיה)

• זיהומים תכופים (עקב היחלשות מערכת החיסון)

• דימומים בלתי צפויים מהאף, מהחניכיים או מתחת לעור, שטפי דם ופריחה נקודתית (פטכיות)

• חוסר תיאבון, ירידה במשקל, הזעות לילה

• זיהומים ממושכים עם חום גבוה

• כאבי עצמות ומפרקים

• הגדלת קשרי לימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה

• נפיחויות בעור או בבטן

לוקמיה בילדים: תסמינים וממצאים

לוקמיה מהווה חלק משמעותי ממקרי הסרטן בילדים, ונפוצה במיוחד בגילאי 2–10. אצל תינוקות, ההגנה שמספק חלב האם פוחתת עם הזמן ומערכת החיסון מתפתחת באופן עצמאי. במהלך תקופה זו, זיהומים ויראליים מסוימים, נטייה גנטית וחסר בוויטמין D עלולים להעלות את הסיכון להתפתחות לוקמיה.

תסמינים נפוצים בילדים:

• חיוורון בולט בעור

• ירידה במשקל, חוסר תיאבון

• מחלות חום ממושכות או חוזרות

• שטפי דם ונפיחויות בגוף

• הגדלה ונפיחות בבטן

• כאבי עצמות או מפרקים

בהתקדמות המחלה, התפשטות תאי הסרטן למערכת העצבים המרכזית או לאיברים אחרים עלולה לגרום לתסמינים נוספים כגון כאבי ראש, בחילות, פרכוסים ועוד.

מהם גורמי הסיכון ללוקמיה?

לוקמיה מהווה אחד מסוגי הסרטן המרכזיים בעולם, ונפוצה מעט יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. גורמי הסיכון משתנים בין תתי-הסוגים השונים:

לוקמיה לימפובלסטית אקוטית (ALL)

למרות שכל הגורמים אינם ידועים, חשיפה לקרינה גבוהה, חומרים כימיים מסוימים (כגון בנזן), טיפול כימותרפי קודם, זיהומים ויראליים מסוימים (HTLV-1, נגיף אפשטיין-באר), מחלות גנטיות מסוימות (תסמונת דאון, אנמיה פנקוני) – כל אלה עלולים להעלות את הסיכון ל-ALL.

לוקמיה מיאלואידית אקוטית (AML)

מוטציות גנטיות, עלייה בגיל, עישון, מחלות דם מסוימות או טיפול כימותרפי קודם, תסמונת דאון – מהווים גורמי סיכון ידועים ל-AML.

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)

הסיבה ל-CLL אינה ידועה במלואה. עם זאת, גיל מתקדם, מין זכר, חשיפה לחומרים כימיים מסוימים והיסטוריה משפחתית של CLL מגבירים את הסיכון.

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)

CML לרוב קשורה לשינוי גנטי נרכש במהלך החיים (לא תורשתי). שינוי גנטי הקרוי "כרומוזום פילדלפיה" נמצא ברוב מקרי CML, והוא גורם להתרבות בלתי מבוקרת של תאים במח העצם.

כיצד מאבחנים לוקמיה?

מטרת האבחון היא לזהות את קיומה של המחלה, את תת-הסוג ואת מידת התפשטותה. שלבי האבחון העיקריים כוללים:

• אנמנזה ובדיקה גופנית מפורטת: הערכת חיוורון, הגדלת קשרי לימפה או איברים, שינויים בעור.

• בדיקות דם: ספירת דם מלאה, ביוכימיה, תפקודי כבד ובדיקות קרישה.

• משטח דם פריפרי: לבדיקת נוכחות תאים חריגים בדם.

• ביופסיה/שאיבת מח עצם: לאבחנה ודאית, במיוחד במקרים אקוטיים, נבדקת דגימה ממח העצם תחת מיקרוסקופ.

• בדיקות גנטיות ומולקולריות: בייחוד ב-CML נבדקים כרומוזום פילדלפיה ושינוי BCR-ABL.

ביופסיית מח עצם מתבצעת לרוב מאזור עצם האגן ומוערכת במעבדות מיוחדות.

מה מוצע בטיפול בלוקמיה?

תכנית הטיפול חייבת להיקבע על ידי צוות מומחים בתחום מחלות הדם והאונקולוגיה, תוך התחשבות בסוג הלוקמיה ובמצב הבריאותי הכללי של המטופל. כיום, שיטות הטיפול העיקריות בלוקמיה הן:

כימותרפיה

המטרה היא להשמיד תאים חריגים באמצעות תרופות כימותרפיות שונות. סוגי התרופות ואופן השימוש בהם נקבעים לפי סוג הלוקמיה והמאפיינים האישיים של המטופל.

רדיותרפיה

השמדת תאי לוקמיה באמצעות קרינה באנרגיה גבוהה. רדיותרפיה ניתנת לרוב במקרים נבחרים, ולעיתים כהכנה להשתלת תאי גזע.

טיפולים ביולוגיים ומולקולריים

תרופות חדשות המיועדות לחיזוק מערכת החיסון או לפגיעה ממוקדת בתאי הסרטן (אימונותרפיה, תרופות ביולוגיות, טיפולים מולקולריים) ממלאות תפקיד חשוב בסוגי לוקמיה מסוימים. לדוגמה, מעכבי טירוזין קינאז שפותחו עבור CML חוללו מהפכה בטיפול במחלה זו ומלווים בפרופיל תופעות לוואי נמוך יותר לעומת כימותרפיה.

השתלת תאי גזע (מח עצם)

הליך זה, שבו מוח העצם מוסר לחלוטין ומוחלף בתאי גזע בריאים, הוא מהאפשרויות היעילות ביותר לטיפול ומיושם אצל מטופלים מתאימים. במהלך ההליך ולאחריו עלולות להופיע תופעות לוואי מסוימות. במיוחד יש לשקול בעיות הקשורות למערכת החיסון (למשל GVHD), נזק לאיברים וסיכון לזיהום. לכן יש לבצע את ההשתלה במרכזים מנוסים.

טיפולים תומכים

כדי להפחית את הסיכון לאנמיה, זיהום ודימום הנגרמים על ידי כימותרפיה וטיפולים אחרים, נדרשים עירויי דם, תרופות מונעות זיהום, אנטיביוטיקה במידת הצורך וטיפולים תומכים נוספים.

הודות לגישות טיפול מודרניות, שיעורי ההישרדות של חולי לוקמיה עלו משמעותית בשנים האחרונות. לדוגמה, בעוד שבשנות ה-70 שיעור ההישרדות לחמש שנים היה בסביבות 30 אחוזים, לפי נתונים עדכניים שיעור זה עלה אף מעבר ל-60 אחוזים עם טיפול מתאים ואבחון מוקדם.

זכרו: כאשר מבחינים בתסמינים, פנייה מיידית למוסד רפואי לאבחון מוקדם וטיפול יעיל מספקת יתרון משמעותי לאיכות החיים ולהתפתחות המחלה.

שאלות נפוצות

1. האם לוקמיה מדבקת?

לא, לוקמיה אינה מחלה מדבקת. היא מתפתחת בשל שינויים גנטיים, גורמי סיכון סביבתיים ואישיים, ואינה עוברת מאדם לאדם.

2. מהי הסיבה המדויקת ללוקמיה?

הסיבה המדויקת ללוקמיה לרוב אינה ידועה. עם זאת, גורמים גנטיים, חומרים כימיים מסוימים, גורמים סביבתיים כגון קרינה ווירוסים מסוימים עשויים להעלות את הסיכון.

3. האם ניתן לרפא לוקמיה?

סוגים רבים של לוקמיה, במיוחד כאשר מאובחנים מוקדם ומטופלים כראוי, ניתנים לשליטה או לריפוי מלא. סיכויי ההחלמה משתנים בהתאם לגיל המטופל, מצבו הכללי וסוג הלוקמיה.

4. כמה זמן חיים חולי לוקמיה?

משך ההישרדות בלוקמיה קשור לסוג המחלה, מועד האבחון, התגובה לטיפול ומאפייני הבריאות האישיים. כיום, עם טיפולים מוצלחים, הישרדות ארוכה אפשרית.

5. מדוע לוקמיה נפוצה יותר בילדים?

מאפיינים גנטיים וחיסוניים מסוימים אצל ילדים, בשילוב עם גורמים סביבתיים, עשויים להעלות את הנטייה ללוקמיה. עם זאת, אצל רוב הילדים לא ניתן לזהות סיבה ברורה.

6. האם השתלת מוח עצם מתאימה לכולם?

לא, השתלת מוח עצם אינה מומלצת לכל מטופל. ההתאמה נקבעת על ידי רופאים בהתאם לגיל המטופל, מצבו הבריאותי הכללי, תת-הסוג של המחלה וגורמים רפואיים נוספים.

7. עם אילו מחלות אחרות ניתן לבלבל את תסמיני הלוקמיה?

לוקמיה עלולה להתבלבל עם תסמינים של זיהומים מסוימים, סוגי אנמיה ומחלות דם אחרות. אבחנה מבדלת נעשית באמצעות בדיקות דם מלאות ובדיקות מתקדמות.

8. האם ניתן לנקוט אמצעי מניעה נגד לוקמיה?

אף שאינה ניתנת למניעה מוחלטת, הימנעות מעישון וחומרים כימיים מזיקים, אימוץ הרגלי חיים בריאים וביצוע בדיקות בריאות סדירות מסייעים בזיהוי מוקדם של המחלה.

9. האם חולי לוקמיה רגישים יותר לזיהומים?

כן, מוח העצם ומערכת החיסון מושפעים. לכן חשוב להקפיד על היגיינה, להימנע ממקומות צפופים ומזוהמים, ולנקוט אמצעי מניעה במידת הצורך.

10. האם יש נשירת שיער בלוקמיה?

תרופות מסוימות הניתנות במהלך הטיפול (במיוחד כימותרפיה) עלולות לגרום לנשירת שיער. תופעה זו בדרך כלל זמנית והשיער עשוי לצמוח מחדש לאחר סיום הטיפול.

11. האם לוקמיה תורשתית?

ברוב מקרי הלוקמיה אין העברה תורשתית. עם זאת, תסמונות גנטיות מסוימות עשויות להעלות את הסיכון להתפתחות לוקמיה.

12. על מה יש להקפיד במהלך טיפול בלוקמיה?

יש להישמר מזיהומים, לעקוב מקרוב אחר המלצות הרופא, לא להזניח בדיקות שגרתיות ולעדכן את הצוות הרפואי על תופעות לוואי.

מקורות

• ארגון הבריאות העולמי (WHO): Leukemia

• המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC): Leukemia Patient Facts

• האגודה האמריקאית לסרטן: Leukemia Overview

• האגודה האירופית להמטולוגיה: Leukemia Guidelines

• Cancer Research UK: Leukemia Types and Treatments